<h1>בה"ג הלכ' מגילה</h1>
<h2>דף ב:</h2>
ואי איכא כרכא דמוקף חומה מימות יהושע בן נון ואית ליה רוסתקי הדר הודרניה, כל רוסתקי דמרחקין מן ההוא כרכא עד מילא, כבני כרכא דמו וקארו בחמיסר, אבל ודאי מרחקין טפי מן מילא קארו בארבסר, דאמר רבי יהושע בן לוי כרך וכל הסמוך לו וכל הנראה עמו נידון ככרך, וכמה סמוך לו, מיל. ושושן הבירה אע"ג דאינה מוקפת חומה מימות יהושע בן נון קארו בחמיסר, דכתיב (אסתר ט', י"ח) והיהודים אשר בשושן נקהלו וגו', מאי טעמא, הואיל ונעשה בה הנס. והיכא דמיקלע יומא דחמיסר בשבתא קארו בארבסר, אבל בשבת לא קרינן מגילה, דאמר רבה (ד':) מפני מה אין קורין מגילה בשבת שהכל חייבין במקרא מגילה ואין הכל בקיאין במקרא מגילה, גזירה שמא יטלנה בידו וילך אצל בקי ללמוד ויעבירנה ארבע אמות ברשות הרבים, והיינו טעמא דשופר ודלולב. והיוצאין בשיירא והמפרשין בספינה קורין מאחד עשר והילך. ואף ע"ג דמגילה לא קרינן בשבת, היכא דאיקלע פורים בשבתא דרשינן בהלכות פורים ולא גזרינן משום דרבה, דאמר ר' יהושע בן לוי (ד'.) פורים שחל להיות בשבת שואלין ודורשין בעניינו של יום.
<h2>דף ג.</h2>
ועדיף משמע מקרא מגילה בזמנה מלמיגרס באוריתא, דאמר רב יהודה אמר שמואל כהנים בעבודתן ולוים בדוכנן וישראל במעמדן כולן מבטלין עבודתן ובאין לשמוע מקרא מגילה, מכאן סמכו של בית ר' שמבטלין תלמוד תורה ובאין לשמוע מקרא מגילה. אמר רב (ה'.) מגילה בזמנה ביחיד שלא בזמנה בעשרה, ורב אסי אמר בין בזמנה ובין שלא בזמנה בעשרה, הוה עובדא וחש לה רב להא דרב אסי.
<h2>דף ד.</h2>
(תוספתא פ"ב ה"ז) הכל חייבין בקריאת מגילה כהנים לוים וישראלים גרי' ועבדים משוחררין חללין ממזרין נתינין סריס אדם סריס חמה פצוע דכא כרות שפכה כולן חייבין, ומוציאין את הרבים ידי חובתן, אנדרוגינוס מוציא את מינו ואינו מוציא את שאינו מינו, טומטום אינו מוציא לא את מינו ולא שאינו מינו, מי שחציו עבד וחציו בן חורין אינו מוציא לא את מינו ולא את שאינו מינו. נשים ועבדים וקטנים פטורין מקריאת מגילה אלא שחייבין במשמע, למה, שהכל היו בספק להשמיד להרוג ולאבד והואיל והכל היו בספיקא הכל חייבין במשמע. (ירושלמי פ"ב) רבי יהושע בן לוי מכניס את כל אנשי ביתו וקורא לפניהם מגילת אסתר. רבי יונה אבוה דרבי מונא היה מתכוין לקרות אותה לפני הנשים שבביתו, שהכל היו בספק, והכל חייבין במשמע, אחד הנשים ואחד העבדים ואחד הקטנים.
מיחייבין בית ישראל למיקרי מגילתא באורתא דתליסר נגהי ארבסר, ואע"ג דקארי לה מאורתא מיחייב למיתנייה לצפרא, דאמר ר' יהושע בן לוי חייב אדם לקרות את המגילה בלילה ולשנותה ביום, שנאמר (תהלים כ"ב, ג') אלהי אקרא יומם ולא תענה ולילה לא דומיה לי. אמר רבי יהושע בן לוי נשים חייבות במשמע מגילה שאף הן היו באותו הנס. (כ"א:) ומיחייבינן לברוכי ברישא והדר מקרא. מאי מברך, ברוך אשר קדשנו במצותיו וציונו על מקרא מגילה, ואשר עשה ניסים, ושהחיינו. מנ"ח סימן. ובתרה הרב את ריבנו וכוליה.
<h2>דף ה:</h2>
ומיחייבינן למיכל ומשתי בפוריא ואודיי על ניסא דעבד לן קב"ה, ואסיר ליה לאיניש למיתב ביה בתעניתא ולמספד בגויה, אבל למיעבד ביה מלאכה שפיר דמי, דכתיב (אסתר ט', י"ט) על כן היהודים הפרוזים וגו' ותני רב יוסף שמחה, מלמד שאסור בהספד, משתה, מלמד שאסור בתענית, יום טוב, מלמד שאסור בעשיית מלאכה. רבא בריה דרבה אמר הספד ותענית קבילו עלייהו, מלאכה לא קבילו עלייהו, דמעיקרא כתיב שמחה ומשתה ויום טוב ולבסוף כתיב ימי משתה ושמחה ואילו יום טוב לא כתיב, וכיון דיום טוב לא קבילו עלייהו מלאכה לא קבילו עלייהו.
ודוכתא דלא נהיגי למיעבד מלאכה בפורים לא נעביד יחיד מלאכה אלא ניבטיל בהדיהו, דרב חזייה לההוא גברא דשדא כיתנא בפוריא ולטייה ולא צמח כיתניה, ואמרינן מכדי מלאכה לא קבילו עליהו אמאי לטייה, ההוא דברים המותרים ואחרים נהגו בהן איסור הוה, ומנלן דמנהגא מילתא היא, אמר רב שמן בר אבא אמר רבי יוחנן (פסחים נ':) אמר קרא (משלי א', ח') שמע בני מוסר אביך ואל תטש תורת אמך.
<h2>דף ז:</h2>
וסעודת פורים דאכלה בליליא לא נפיק, דאמרינן סעודת פורים שאכלה בלילה לא יצא, מאי טעמא, ימי משתה ושמחה כתיב, וכן הלכה.
<h2>דף יד.</h2>
(פסחים ס"ח:) ועדיף יום פורים כיום שנתנה בו תורה. ומיחייבינן לאדכורי על הניסים בתפלה במודים, ואם בא להזכיר בברכת המזון מזכיר בהודאה כתפלה. ולא אמרינן הלל בפורים (מגילה י"ד.) מפני שקריאתה זו היא הלילא.
<h2>דף טז:</h2>
(אסתר ט', ט'—י') ואת ויזתא עשרת אמר רבי אבא דמן יפו עשרת בני המן ועשרת כולן בנשימה אחת, מאי טעמא, כולהון בהדי הדדי נפק נשמתייהו.
<h2>דף יז.</h2>
והיכא דקארי לה מסופה לרישא לא נפיק ידי חובה, דתנן הקורא את המגילה למפרע לא יצא. ומיתבעי ליה למיקרא כולה, דאמר רבי חלבו אמר רב חמא בר גוריא אמר רב (י"ט.) הלכה כדברי האומר כולה.
[פסק] וכי קארי מתבעי למיקרי במגילה דכתיבא כהילכתא ומסרגלא וכתיבא בדיותא ולא בדכתיבא בדפתרא או על מחקא או דכתיב בסמאני בסומקא או ביורקא או בדהבא, עד שתהא כתובה אשורית על הספר ובדיו, דתנן היתה כתובה בסם בסיקרא בקומוס ובקנקנתום על הדיפתרא ועל הנייר לא יצא, עד שתהא כתובה על הספר ובדיו. והיכא נמי דכתיבא קרא, וקארי בתרגומא, אי נמי דכתיבא תרגומא וקארי לה בקרא, לא נפיק, דהיינו על פה ותנן קראה על פה לא יצא. והיכא דחייטא בכיתנא פסולה, דאמר רבי חלבו אמר רב חמא בר גוריא אמר רב (י"ט.) מגלה נקראת ספר ונקראת איגרת, נקראת ספר שאם תפרה בחוטי פשתן פסולה, ונקראת איגרת שאם הטיל בה שלשה חוטי גידי כשרה, אמר רב נחמן בר יצחק ובלבד שיהו משולשין. (י"ט:) שיור התפר הלכה למשה מסיני.
<h2>דף יח:</h2>
ומאן דעייל לכנישתא ואשכח ציבורא דקרו לה חצייה, לא לימא אשמע מהכא לסופה והדר אשמע הא דלא שמעית, אלא ליקרייה מרישא לסופה, דתנו רבנן הנכנס לבית הכנסת ומצא ציבור שקראו חצייה לא יאמר אגמור חצייה עם הציבור ואחזור ואקרא את חצייה הראשון אלא קוראה מתחילתה ועד סופה. קראה סירוגין יצא, סירוסין לא יצא, רבי מונא אומר משום רבי יהודה אף בסירוגין אם שהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש, וליתא לדרבי מונא אלא אף על פי ששהה כדי לגמור את כולה אינו חוזר אלא למקום שפסק.
<h2>דף יט:</h2>
[פסק] והיכא דאיכא מגילה הכתובה בין הכתובים לא מיבעי למיקרא בה, והני מילי בציבורא אבל יחיד נפיק בה ידי חובה, דאמר רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן הקורא במגילה הכתובה בין הכתובים לא יצא, והני מילי בציבורא. ואי כתיבא במצחף לא נפיק, דכתיב (אסתר ט', ל"ב) ונכתב בספר, ומצחף לאו ספר הוא.
(תוספתא פ"ב ה"ז) הכל חייבין בקריאת מגילה כהנים לוים וישראלים גרי' ועבדים משוחררין חללין ממזרין נתינין סריס אדם סריס חמה פצוע דכא כרות שפכה כולן חייבין, ומוציאין את הרבים ידי חובתן, אנדרוגינוס מוציא את מינו ואינו מוציא את שאינו מינו, טומטום אינו מוציא לא את מינו ולא שאינו מינו, מי שחציו עבד וחציו בן חורין אינו מוציא לא את מינו ולא את שאינו מינו. נשים ועבדים וקטנים פטורין מקריאת מגילה אלא שחייבין במשמע, למה, שהכל היו בספק להשמיד להרוג ולאבד והואיל והכל היו בספיקא הכל חייבין במשמע. (ירושלמי פ"ב) רבי יהושע בן לוי מכניס את כל אנשי ביתו וקורא לפניהם מגילת אסתר. רבי יונה אבוה דרבי מונא היה מתכוין לקרות אותה לפני הנשים שבביתו, שהכל היו בספק, והכל חייבין במשמע, אחד הנשים ואחד העבדים ואחד הקטנים.
והיכא דשמע לה מחרש שוטה וקטן לא נפיק, דתנן הכל כשרין לקרות את המגילה חוץ מחרש שוטה וקטן, ורבי יהודה מכשיר בקטן, ולית הילכתא כותיה, דכיון דלאו בני חיובא נינהו לא מפקין אחרים ידי חובתן דתנן (ר"ה כ"ט.) זה הכלל כל שאינו מחוייב בדבר אינו מוציא את הרבים ידי חובתן.
<h2>דף כ:</h2>
כל היום כשר לקרות את המגילה ולקרות את ההלל ולתקיעת שופר ולנטילת לולב ולתפילת המוספין ולמוספין, זה הכלל, דבר שמצותו ביום כשר כל היום, ושמצותו בלילה כשר כל הלילה. והיכא דלא קרייה מפניא, קארי לה כולי ליליא, והוא דלא עלה עמוד השחר. וביממא נמי היכא דלא קרייה מצפרא, קארי לה כולי יומא ושפיר דמי.
<h2>דף כא.</h2>
ולא שנא קארי לה חד גברא ולא שנא קארו לה כמה גברי בהדי הדדי כמאן דעבדין פרשתא, שפיר דמי, דתנן הקורא את המגילה עומד יושב יצא, קראה אחד קראוה שנים יצאו. ומאן דקארי לה מיבעי ליה לכווני דעתיה ואי לא לא נפקין.
